תוכן

רל) פעם אומר שמחג"ת דא"א אינם נמשכים אלא או"מ. ופ"א אשר מב' הכתפין דא"א נמשכים לו ב' עטרין, שהם הדעת דז"א.
ענין ב' הכתפין שז"א נוטל מא"א מבחינת עצמותם ממש, אין הכונה שרישי הכתפין עצמם ירדו לז"א. כי זה אי אפשר כלל שבחינת חג"ת ירד ויעשה לנה"י, כי ז"א אינו מלביש אלא לנה"י דא"א, כנודע. אלא שהכונה היא, מבחינת התכללות בלבד. כי בעת העיבור, הנה א"א מעלה הנה"י שלו עם הז"א לחג"ת שלו, הנה נמצא אז ז"א שנכלל בש"ת דחסד וגבורה דא"א שנשארו בבחינת חג"ת בעת העליה. וכיון שנכלל בהם, ע"כ הוא נוטל אותם מבחינת עצמותם. אכן אין זה אלא הארה בלבד, שהארה זו יורדת עמו למקומו לנה"י דא"א. אמנם בחינת חג"ת דא"א, הכונה היא על בחינת ל' דצל"ם, שאינו משיג אותם אלא במוסף בשבת. אשר עתה במוחין די"ג שנה אין לו אלא צ' דצל"ם, ול"מ נשארו לו בבחינת מקיפים. (אות קכ"ו).